ישראל 45 שנים לאחר "הפיכת 77"
בימים כאלה לפני 45 שנה איבדה מפלגת אלאערך, קודמת מפלגת העבודה הנוכחית, ויורשת מפלגת מפא"י, את השלטון בישראל, לאחר שהייתה השליט הבלעדי בה במשך קרוב לשלושה עשורים, לטובת של מפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין, שהפך לראש ממשלה. ניצחון הליכוד הזה נודע בשם "הפיכת 1977".
בימים כאלה לפני 45 שנה איבדה מפלגת אלאערך, קודמת מפלגת העבודה הנוכחית, ויורשת מפלגת מפא"י, את השלטון בישראל, לאחר שהייתה השליט הבלעדי בה במשך קרוב לשלושה עשורים, לטובת של מפלגת הליכוד בראשות מנחם בגין, שהפך לראש ממשלה. ניצחון הליכוד הזה נודע בשם "הפיכת 1977". אלא ש"הפיכה" זו נקראת כבר כמה שנים במושגים חדשים, כדי להדגיש את הפער בין מה שהיה לאחר שלטון בגין ויורשיו המסורתיים, ובין בתקופת שלטונו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, פער שחלקם לתאר כעמוק. הסימנים הראשונים של תשומת לב אליו התרחשו במקביל לציון 40 שנה ל"הפיכה", וליום השנה של חצי המאה לכיבוש 1967 ב-2017.
אולי מה שמעניין בגישה זו היא המציאות של הפיכה של הימין החדש בישראל נגד הימין הישן, ועל כך תעיד האשמה בוטה שהטיח מחבר הספר נגד מנחם בגין, המנהיג ההיסטורי של הימין הישראלי המסורתי. שגילם בתנועת החרות, ואחר כך בליכוד, של בגידה באנשים ובערכים שבזכותם נבחר לעמוד בראש הממשלה ב-1977.
לפי קטבים בימין הישן, ההפיכה של הימין החדש שמה לה למטרה להשיג שתי מטרות: הפרת האיזון שהיה, לדעתם, בין הלאומיות לליברליזם, במונחים של לאומיות קיצונית ללא שמץ של איזון ליברלי המתחשב. החופש והזכויות של הפרט. הממשל הוא ללא כל מגבלות או מגבלות. כפי שציין הכותב בכמה הזדמנויות, להפיכה הזו יש השלכות הקשורות למדיניות החוץ הישראלית, בעיקר בכל הנוגע לסוגיה הפלסטינית, אך היא נועדה בעיקר לחולל שינויים פנימיים שמטרתם הסופית היא לדכא כל מי שלא מסכים עם זה. ימין חדש.
המתקפה של בגין אינה מסתפקת בהכתמתו בחשד לבגידה בעקרונות הימין, אלא גם בהאשמתו במה שניתן לתאר כשבריריות חברתית, וכי בעשרות השנים שבהן בילה בעבודה חשאית לפני הקמת ישראל ובאופוזיציה היו השפעה משמעותית על התנהגותו, שכן הם הותירו אותו עם רגשות עמוקים. נחיתות בניגוד לתנועת העבודה הציונית ואנשי מפלגת מפא"י, שגרמה לו לראות כי העובדה שנאמני הרשות הקודמת משרתים את הממשלה החדשה מרמזת על כך. לגיטימציה עצמה.
הדיבור על יום השנה ה-45 ל"הפיכה 77" ו-55 שנים לכיבוש 1967 עשוי לגרור ניסיון להתמקד במה זה "השמאל", מה שמזהיר את הימין הישראלי החדש שמקים את הישן שלו מפני ההשלכות של המשך דרכו. לעורר את חוטי המדיניות הישראלית הרשמית. הדבר הראשון שעולה על הדעת בהקשר זה הוא שהממשלות שבראשן עמדה מפלגת העבודה, צאצא מפא"י, המשיכו במהלך העשור שלאחר הכיבוש ב-1967 ועד "הפיכת 1977", או שהעלימו עין. להפצת ההתנחלויות בשטחים הפלסטיניים הכבושים או לעודד בכנות את הקמתן, לפיכך, ממשלות אלו עזרו ליורשיהן הימניים לתת לגיטימציה לאידיאולוגיה של ההתנחלות. למרות זאת, דרכו של "שמאל" זה היה קרוב יותר לדרך של ירידה ואז קריסה, כי רוב דעת הקהל בישראל היא ימנית ביסודה, בנוסף לחדירת רעיון "העם היהודי הנבחר". על מי "לא חלים כללים אנושיים כלליים"!
