ישראל משתוללת
יותר מחודשיים חלפו, והמחלוקת בין ממשלת ישראל למתנגדי תוכנית התיקונים השיפוטיים ממשיכה להתרחץ ולהעמיק, וסיכויי ההסכמה עדיין נחלשים.
ישראל עדה לסערה חסרת תקדים בתולדותיה, המשפיעה על המבנה הפוליטי והמרקם החברתי שלה. הישראלים עמדו נדהמים במקום: הפגנות רועשות. המשטרה מדכאת את המתנחלים ועוצרת אותם. חיילי מילואים מאיימים שלא להגיב לקריאות ומסרבים להתאמן ולשרת. 200 טייסי קרב במילואים הודיעו על סירובם לשרת במחאה נגד מה שמכונה "תוכנית הרפורמה השיפוטית".
חלפו יותר מחודשיים, והמחלוקת בין הממשלה למתנגדי התוכנית ממשיכה להתלהט ולהעמיק, וסיכויי ההסכמה עדיין נחלשים. הממשלה פיטרה את שר הביטחון יואב גלנט בגלל שהתנגד לתוכנית. נתניהו וממשלתו המשיכו ביישום התוכנית ואשרור חוקי יסוד המגבילים את כוחה של הרשות השופטת לטובת הממשלה והכנסת הנשלטות על ידי הקואליציה.
בהתנחלויות שררו הפגנות, והסתדרות העובדים הכריזה על שביתה כללית שהגיעה לשגרירויות ישראל בחו"ל. ההון נמלט לבנקים בחו"ל, ונמל התעופה בן גוריון ונמלי חיפה ואשדוד נסגרו.
דאגה ובהלה התעוררה בקרב ההנהגות הצבאיות מול זירת הפילוג המסוכנת ואפשרות למלחמת אזרחים לראשונה בתולדות "ישראל". רמטכ"ל הצבא, אלוף הרצי הלוי, התריע מפני השלכות התפוררות ה"צבא", בעוד ראש השב"כ רונן בר העריך כי הדבר יביא להרחבת האופוזיציה ב" צבא" וגם בשירותי הביטחון.
למרות הודעת נתניהו להקפיא את אימוץ החוקים, הפילוג עדיין קיים, במיוחד לאחר שתומכי הימין הקשיח של קואליציית השלטון יצאו לרחוב. מה שהחמיר את המצב היה החלטת ממשלת ישראל להקים את המשמר הלאומי בפיקודו של השר לביטחון לאומי בן גביר. צפוי כי דתיים קיצוניים יצטרפו אליה ויעוררו את דעת הקהל בפעולות הטרור שלהם.
נתניהו, הנשיא הרצוג ובכירים בהווה ובעבר בדרגים שונים הכריזו כי ישראל ניצבת בפני סכנה חמורה וממשית המאיימת על סיומה. התפתחויות אלו בשילוב עם מספר התפתחויות מקומיות, אזוריות ובינלאומיות מהווים איום ממשי על הישות הישראלית שנסקור להלן:
תוכנית לרפורמה במשפט
"ישראל היא מדינה" ללא חוקה רשמית כתובה, הנשלטת על ידי מערכת "חוקי יסוד" המסדירים את חלוקת הסמכויות, זכויות האדם וזכויות האזרח. כאשר חוק שהתקבל בכנסת מתנגש עם חוק יסוד, בית המשפט העליון יכול לשקול את חוקתיותו. בית משפט זה הוא הסמכות השיפוטית העליונה, והוא בלתי תלוי לחלוטין ברשות המחוקקת והמבצעת.
תוכנית הרפורמה השיפוטית כוללת תיקונים בחוקי השיפוט הבסיסיים:
התיקון הראשון קשור למינוי הנשיא וחברי בית המשפט, לאחר שנעשה על ידי ועדת שופטים בכירים בדימוס, אושרה שיטת מינוי חדשה בוועדה בראשות שר המשפטים, כך קבעו שני שרים נוספים. ע"י הממשלה, ו-3 חברי כנסת, בהם נשיא ועדת החוקה, חבר מהנאמנים ועוד אחד מהאופוזיציה. לערוך ראיונות עם מועמדים, כלומר בקרה ממשלתית על תהליך מינוי שופטי בתי המשפט.
התיקון השני נקרא פסקת "ההתגברות", והוא מאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שעבר בעבר בכנסת ונפסל על ידי בית המשפט העליון, גם אם פה אחד.
התיקון השלישי אינו מאפשר לבית המשפט העליון לדון בחוקים, כלומר בחוקים בעלי תוקף חוקתי.
התיקון הרביעי פוסל את ראש הממשלה, ומצמצם מאוד את סמכותו של בית המשפט לקבוע את פסילתו של ראש הממשלה.
בנוסף לכך, מתווספים תיקונים נוספים, ובראשם אלו המונעים מבית המשפט העליון להשתמש בסמכויותיו הבולטות ביותר המכונות "מבחן הסבירות" בהחלטות ממשלה, חקיקה פרלמנטרית והחלטות וצווים שניתנו על ידי מוסדות הביטחון והצבא, אפילו אם הם מבוססים על חקיקה שהוציאה הכנסת.
תיקונים אלו מחלישים את בתי המשפט ומוסרים את כוחה המוחלט של הממשלה, שיש לה השלכות הרות אסון על החירויות, הכלכלה והיחסים עם בעלות ברית מערביות. ראיית הרשות השופטת כלא עצמאית מורידה מישראל את המוניטין שלה בתיקים משפטיים בינלאומיים.
שינויים מספריים ותרבותיים בחברה הישראלית
מאז הקמת "ישראל" ב-1948, נשענת החברה הישראלית על מהגרים יהודים ציונים ממדינות אירופה, שפיתחו את כנופיות ההגנה לצבא מן המניין, כפו בערים חיי אזרחים דמויי אירופה ובנו קובצים דמויי חווה. במדינות קומוניסטיות.
הישות המתהווה, על המבנה שלה, משכה את תמיכת החברה המערבית, אך פינתה את מקומה לזרמים דתיים כדי לבצע את פעילותם. התקשורת הציונית הצליחה להסתיר את מצוקתם של הערבים הפלסטינים ואת פשע הגירוש מארצם מדעת הקהל העולמית לטובת תעמולה על החברה הישראלית החדשה.
רוב הישראלים השתייכו לקבוצות של ציונים, חילונים וחלק מהשמאל והדתיים, ומפלגת העבודה הישראלית הייתה המפלגה המייסדת של "מדינת ישראל" והשליטת מאז 1948 ועד הימין, המיוצגת על ידי הליכוד, בראשות מנחם בגין, עלה לשלטון ב-1977.
לאחר מכן, תוצאות הבחירות החלו להשתנות ונוטה ליותר שליטה בימין, דווקא בימין הדתי, והמעבר מהקיצוניים לקיצונים ביותר, עד שעלו לשלטון אנשים כמו בן גביר וסמוטריץ'.
במישור החברתי ניתן לחלק את "ישראל" ל-4 שבטים או חטיבות:
הדיוטות
הם היהודים שהיגרו ממדינות אירופה או מהגוש הסובייטי, וחיים אורח חיים חילוני, אבל הם מאמצים את האידיאולוגיה הציונית הגזענית.
ציונים
הם העולים המאמצים את האידיאולוגיה הציונית הגזענית הימנית, ועוסקים בטקסים דתיים, ורובם הם צאצאי הספרדים, כלומר יהודי המזרח. חילונים וציונים משתתפים בחיי החברה, בעבודה, בייצור ובספורט, הם מצטרפים לצבא ולכוחות הביטחון ולובשים בגדים אירופאים רגילים.
חרדי
הם קבוצה של יהודים דתיים פונדמנטליסטים העוסקים בטקסים דתיים וחיים את חייהם על פי חוק התורה. החרדים לובשים תחפושות של חלק מיהודי מזרח אירופה, המורכבות מכובע שחור ומעיל שחור ארוך, מאריכים את זקנם ומאמצים את הפירושים המחמירים ביותר של התורה, בעיקר פולחן וטקסים דתיים, ומבודדים בהתנהגותם מהתורה. שאר היהודים, בעודם ממתינים ל"ביאת המשיח הצפוי להושיעם ולהקים את מלכות האלוהים".
החרדים לא מאמינים במניעת הריון. לכן, מספרם גדל בהתמדה (כ-8 עד 10 ילדים במשפחה) בהשוואה להדיוטות, שיש להם מספר קטן. הקולות האלקטורליים שלהם גדלו בישות שנוהגת בדמוקרטיה מספרית. הדבר הוביל לשינוי בתוצאות הבחירות ולהופעתם של גושי פרלמנט בכנסת של הימין הדתי הקיצוני, שתרמו להפיכת המצב הפוליטי ומבנה הכוח ב"ישראל". קשה להדיר את הימין הקיצוני מהשלטון, והגישה של מפלגות ציוניות חילוניות נעשתה קשה.
החרדים מבודדים מהחברה, וממשיכים ללמוד בשלבי החינוך הדתי עד גיל ארבעים, וכך הם אינם מקבלים השכלה אקדמית מלאה, אינם מתגייסים ל"צבא" ולכוחות הביטחון, אינם משתתפים בספורט. פעילות, ורובם חיים מסיוע המדינה, והם מהווים נטל כלכלי וחברתי על החברה הישראלית.
ערבים:
באופן כללי, ערבים, מוסלמים ונוצרים כאחד, חשים ברדיפת יהודים ובפגיעה בזכויותיהם לשירותי חינוך, רפואה ועירייה. למרות שחלקם משתייכים למפלגות ציוניות, הם מודרים מכל תפקיד פוליטי, והגיע עד כדי כך שהתבקשו לעזוב את ישיבות ועדת הביטחון והחוץ כאשר דנו במצבם של הפלסטינים בשטחים הכבושים ב. 1967, כלומר הגדה המערבית, רצועת עזה וירושלים.
ערביי 1948 פטורים משירות חובה, על פי החלטת אגף משאבי אנוש במטה צבא ישראל, על פי חוק המקנה להנהגה הצבאית סמכות לשיקול דעת, אך מעטים מצטרפים אליו מרצון. במסגרת מדיניות "הפרד ומשול" אפשרה "ישראל" גיוס של בדואים, צ'רקסים ודרוזים, אך גיוס זה התמודד מאז ומתמיד עם בעיות והתנגדויות.
אובססיה דמוגרפית
אוכלוסיית ישראל, לפי אתר ה-CIA, הגיעה ל-9 מיליון ו-40 אלף, מתוכם 21% ערבים פלסטינים, כלומר כמיליון ו-800 אלף, בעוד שאוכלוסיית הגדה מונה 3 מיליון ואוכלוסיית רצועת עזה היא שני מיליון, לפי אותו אתר.
במילים אחרות, האיזון הדמוגרפי בפלסטין ההיסטורי מהים התיכון לנהר הירדן הוא 7 מיליון ערבים לעומת כ -7 מיליון יהודים. האיזון הזה צפוי להיות מופרע לטובת הערבים. מספרים אלו מצביעים על כך שההתפלגות הדמוגרפית בפלסטין ההיסטורית הפכה לפצצת זמן.
ישראל לא יכולה להמשיך עם המבנה הדמוגרפי השביר הזה. משבר התוכנית לרפורמה במשפטים פילג אותה והכתים את תדמיתה, והמשא ומתן לא הביא לקונצנזוס למעט דחיית הפיצוץ. כל בחירות חדשות לא ישנו את המצב, כי קולות חרדים מסוגלים לשמור על האיזון הפוליטי כפי שהוא או לא מאוזנים לטובת הימין הדתי הקשה.
אינתיפאדה איטית בגדה המערבית
בתקופה שבה הפילוג שולט בזירה הישראלית, כוחות הכיבוש הישראליים בגדה המערבית לא הושפעו מססמאות החירות שקראו להן בהפגנות "תל אביב", ועדיין הטילו מצור על מתנחלים והמשך הדיכוי. מצד שני, הפלסטינים מנצלים את ההזדמנות לנוע בכל מרווח פנוי כדי להתנגד לכיבוש ובאמצעים שונים.
נאמר בדו"ח של האו"ם - משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים בשטחים הפלסטיניים הכבושים כי "ישראל" מפרסמת 704 מחסומים בגדה המערבית. כך הוא חותך את איבריו ומעכב את תנועת האזרחים בשטח של כ-5,600 קמ"ר.
ישראל בנתה חומת אפרטהייד באופן זיגזג שכרסם חלקים מהגדה המערבית וסיפחה אותה לצידה, באורך של 712 ק"מ, למרות מתן פסק דין של בית הדין הבינלאומי שקבע שהחומה אינה חוקית.
המפלגות הפוליטיות ב"ישראל" תמימי דעים בדיכוי, ברדיפה, מצור ומניעת חופש תנועה של הפלסטינים ותומכים ברציחות ובחיסולים שבוצעו על ידי הכוחות האליטה והערביים, הפצצות בתים, החרמת אדמות, ובניית התנחלויות בחלק מהאדמות הפלסטיניות הנותרות, כולן מעשים המפרים חוקים בינלאומיים.
הישראלים חשבו שמבנה הדיכוי הצבאי מערער את יכולתו של העם הפלסטיני להתקומם נגד הכיבוש, אך העם הפלסטיני הצליח לתכנן דרכים להתנגד לכיבוש באמצעים העומדים לרשותו: אקדח, סכין או דריסת מכוניות ופעולות מחאה.
קצב פעולות ההתנגדות עלה מדרגה, מבלבל את כוחות הכיבוש, ולפי הסטטיסטיקה בוצעו יותר מ-10,000 פעולות בשנת 2022, בהן 639 פעולות ירי, 39 פעולות דקירה ו-13 פעולות דריסה שבהן נהרגו 25 מתנחלים וחיילים. פצועים 420.
במרץ 2022 פתח צבא הכיבוש במבצע שכינה "שובר גלים" להתעמת עם ההתנגדות בגדה המערבית, הבאת תגבורת המורכבת מגדודים נוספים לכוחות שכבר פרוסים, ודחיפת גדודים נוספים לגבול עזה.
זה גרם ללוחמי ההתנגדות לאמץ טקטיקות חדשות שבהן ימנעו את האמצעים הישראליים הנוקשים, שהם המבצעים הבודדים או מה שכונה "זאבים בודדים" שגרמו לנפגעים בקרב הישראלים, והפכו את "שובר הגלים" לחסר תועלת. פעולות אלו בלבלו את שירותי המודיעין הישראלים, והם לא יכלו לצפות פיגוע כלשהו.
פלגי ההתנגדות הפלסטיניים נמצאים בגדה המערבית, וכולם מבצעים פעולות התנגדות בהתאם לנסיבות הסובבות אותם, וחבריהם נתונים למעצר וחיסול על ידי יחידות המסתערבים וכוחות "הצבא" הישראליים. בני נוער פלסטינים הקימו ארגון חדש בשם "גוב האריות", אשר בלבל את הכיבוש עם פעולותיו האיכותיות.
מתחילת שנה זו הואץ קצב ההתנגדות למרות המצור והשתיקה של הרשות הפלסטינית. הישראלים נדהמו כשנודע להם כי שני צעירים המשתייכים לכוחות הביטחון הלאומי של הרשות, שאחד מהם תקף מחסום ישראלי, והשני דרס חיילים.
פעולות אלו יכולות להיחשב כהתקוממות צבאית איטית. בשנת 1987 הייתה זו אינתיפאדת האבנים ובשנת 2000 אינתיפאדת אלאקצא, כיום איננו רחוקים מאינתיפאדה חדשה, אלימה יותר מהקודמת ומזיקה יותר ל"ישראל".
יכולות צבאיות בעזה
בעזה, כ-2 מיליון פלסטינים חיים חופשיים מהכיבוש הישראלי לאחר שהכוחות הישראליים פרשו ממנו ב-2005 ללא תנאי, אך הם נותרו במצור קשה, ותושביה עמדו בתנאים קשים. ישראל ניסתה להסתער על רצועת עזה 4 פעמים בשנים 2008-2009, 2012 ו-2014, ובמהלך מבצע "סייף אל-קודס" ב-2021, בנוסף להתנקשות בשהיד בהא אבו אל-עטא ב-2019, ומבצע " כיכרות המאוחדות" בשנת 2022, כאשר התרחשו עימותים. בין הג'יהאד האסלאמי לכוחות ישראליים.
כל ששת המבצעים הללו הוכיחו את חוסר היכולת של הכוחות הישראלים להסתער על עזה ואת החשש שלהם מעימות קרקעי עם ההתנגדות. הם חשפו את יכולות ההתנגדות, שהיא יכולת הטילים. טילי ההתנגדות הגיעו לפאתי "תל אביב" וירושלים למרות הפעלת כיפת ברזל ויכולת כוחות היבשה, בעיקר נשק נ"ט. ליתר דיוק, טילי ה"קורנט", שמרתיעים את "ישראל" מכל התקפה קרקעית, וחשפו את יכולותיה בייצור והפעלת מל"טים.
במבצע כיכרות אחדות הצהיר נפתלי בנט, אז ראש ממשלת ישראל, כי הזעיק 25,000 מילואים, וכי המבצע יימשך שבוע. עם זאת, הוא הכריז על הפסקת אש לאחר פחות מ-3 ימים עקב הטיסה של מזל"ט של הג'יהאד האיסלאמי מעל שדה תמר כדי לייצר גז.
סיכום
ישראל נמצאת בשלב קריטי בתולדותיה. לאחר שזה היה סוכן של ארצות הברית באזור, הסוכן הגיע בעצמו לנהל את ענייני האינטרסים שלו. לאחר הוצאת המדינות השכנות מהקרב, הופיעה סכנת חיזבאללה שאיימה על כל הישות בטילים ובפלטפורמות הנפט והגז מול החוף.
ואחרי שהשיג הפרה מדינית גדולה באזור עם הסכמי "אברהם", המבנה הזה קרס לאחר ההסכם של סעודיה ואיראן. הרשות הפלסטינית שוללה לשים קץ להתנגדות, וכך האחרון פגע בחוזקה והטריד את הישראלים בפעולות חדשניות.
בבית הגיע הימין הדתי הקשה לרוב הקולות הנובע מהרוב המספרי של החרדים ופגע ב"מדינה" הציונית העמוקה בראשות ה"צבא", הביטחון, בית המשפט העליון, המגזר הטכנולוגי והבנקאות. תמונות אלו השתלבו והפכו לאיום הקיומי הראשון על "ישראל".
