מכתבים של 500 עורכי דין גנות פשעי ממשלת ישראל
קבוצת פרופסורים, עורכי דין ומשפטיים דרישה במכתב עורכי הדין בעולם את משפטם של מנהיגי ממשלת ישראל
לפי סוכנות הידיעות טסנים, 500 עורכי דין במדינה פרסמו הצהרה המגנה את פשעי הישות הציונית ותמיכה בעם הפלסטיני ודורשת לשבור את שתיקת האסיפות המשפטיות במדינות שונות.
בשם אלוהים
דיון פשוט משותף עם:
פרופסורים למשפטים, עורכי דין ופעילים משפטיים ברחבי העולם
מדכא ומדוכא תמיד היו בקרבות, ומאז ההיסטוריה לימדה אותנו שלקרבות יש את התפקיד העיקרי בשינויים פוליטיים בעולם. העידן העכשווי אינו יוצא מן הכלל לכלל זה, ותמיד היה עימות בין המדכא למדוכא. בין הסכסוכים המסובכים שבין הסכסוכים הללו הוא הנושא הפלסטיני, שבמהלכו צד אחד, בתמיכת מעצמות העולם, ביצע פשעים רבים נגד האומה המוסלמית הפלסטינית, ובראש הפשעים הללו עומדת בורות זהותו של עצמאי. ואומה אצילית לרוע המזל, במהלך הסכסוכים האחרונים, משטר הכיבוש הגיע לשיאים חדשים של אכזריות כלפי האנשים חסרי האונים הללו, שהם הבעלים האמיתיים של האדמה הזו.
יותר מכל, הפצצת בית החולים אל-אהלי בעזה, שהיה מקלט ומקום בטוח לנשים, ילדים והפצועים, חשפו בבירור את האופי הפלילי של המשטר צמא הדם הזה ושוב הזכירו לנו את הפשעים הקודמים שלהם כמו טבח הפלסטינים בדיר יאסין, סברה, שתילה וטנטורה.
אם לדייק, אין שום עיקרון של זכויות הומניטריות שאפשר לדמיין, שמשטר האפרטהייד הישראלי עדיין לא הפר. אלה כמו הפרדת חיילים מאזרחים (כלל 12 של מערכת הכללים הנהוגים של המשפט ההומניטרי), עקרון ההכרח (סעיף 3 לסעיף 41 לפרוטוקול הנוסף הראשון משנת 1977 לאמנות ז'נבה), עקרון המידתיות (סעיף 5 לסעיף 51 לפרוטוקול הנוסף הראשון משנת 1977 לאמנות ז'נבה), עקרון הזהירות (סעיף 1, סעיף 13 של הפרוטוקול הנוסף השני משנת 1977 לאמנת ז'נבה), עקרון האיסור על התקפות עיוורות וחסרות מטרה (סעיף 4 של סעיף 51 של הפרוטוקול הנוסף הראשון משנת 1977 לאמנות ז'נבה) או אחרים כמו עקרונות חוזיים או נוהגים במשפט ההומניטרי, כמו גם ביצוע פשעים כגון התמקדות באזורים מוגנים (סעיף 18 לאמנת ג'נבה הרביעית), התמקדות
וטבח באזרחים (סעיף 2 לסעיף 51 לפרוטוקול הנוסף הראשון משנת 1977 לאמנות ז'נבה), רצח המוני (סעיפים א' ו-ב' של סעיף 7 לאמנת רומא) ורצח עם (אמנת רצח עם 1948) היא הכל הוכחה לפשעים שבוצעו על ידי המשטר הבלתי לגיטימי הזה.
למעט כמה הצגות וגינויים חסרי ערך שבוצעו על ידי ארגוני משאבי אנוש, לא הייתה תגובה יעילה להפרות מוחלטות אלו מצד גופים בינלאומיים ולא ממשלתיים כאחד. שים לב שהכל היה נראה אחרת אם היה נעשה מאמץ פרופורציונלי. אין צורך להזכיר שרגישות ותגובה בלתי שוויונית כלפי הפרת כללי זכויות הומניטריות ויישום סטנדרטים כפולים תמיד מייצרים כעס ושנאה אצל המדוכאים. זה גם מייצג את חוסר היעילות של הזכויות ואת נפילת המערכת כולה, שבה הצורר לא מוצא צדק להסתמך עליו. לפיכך, חוסר מעש זה אינו ולא יהיה מוצדק בשום צורה.
בהתאם לפשעים וזוועות אלה, החליטו כמה פרופסורים למשפטים, עורכי דין ופעילים משפטיים לכתוב מכתב זה כדי להזמין חוקרים, איגודים משפטיים ומכוני משאבי אנוש במדינות שונות לשבור שתיקה ולהעלות מספר דרישות:
1. עצירה מיידית לפשעי המלחמה הישראליים: המשך הפשעים יום אחר יום, המשטר הציוני הסתתר מאחורי הצביעות שלו כשהוא נתמך על ידי בעלות בריתו, והטיל וטו על כל החלטה מגנה נגד משטר האפרטהייד הזה. בינתיים, כולנו יודעים שמכונת ההרג של המשטר הציוני לא תיעצר ולא תיעצר אלא בשימוש בכוח בינלאומי. הלחץ הבינלאומי של מדינות, במיוחד מדינות אסלאמיות (על ידי הטלת סנקציות כלכליות ופוליטיות), יכול להוות מכשול חזק מול משטר זה. בהקשר זה, ממשלות וארגונים ציבוריים שוחרי צדק יכולים לשחק תפקיד מרכזי.
2. העמדה לדין פלילי של הרשויות הציוניות: למרבה הצער, פשעים אחרונים בוצעו בגלל חוסר המעש של ה-ICC ושל רשויות אחרות, ובעקבות כך, חוסר העונש של הזוועות של המשטר האכזרי הזה. לכן, בהקדם האפשרי, יש להעלות את התביעה הפלילית של מנהיגי משטר זה לסדר היום של הרשויות הבינלאומיות. כדאי להזכיר לנו שהמנדט של התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי בנוגע לפשעי המלחמה בת 22 הימים בעזה עדיין בתוקף.
3. תמיכה גלויה ב"זכות ההתנגדות" של קבוצות פלסטיניות נגד מכונת ההרג הברברית והכובשת הזו, כל עוד הכיבוש נשאר. ההסכמה שכל עוד הממשלת ישראל קיים, לדבר על משא ומתן להשגת פתרונות שלום זו לגמרי בדיחה.
איגוד המשפט הציבורי האסלאמי של איראן (IPLAI)
