ישראל בשנת 2023: השנה בה התפוצצו המשברים של השנים הקודמות
המשך המלחמה בעזה ואפשרות התרחבותה למלחמה אזורית, יעמיקו את חוסר היציבות הביטחונית, המדינית והכלכלית בה, שמשך הזמן שלה קשור לאורך המלחמה ולמשך שנים לאחריה.
עד סוף 2023, ישראל עדיין נמצאת במצב של אי יציבות פוליטית, שהחלה ב-2019, וגם במצב של אי יציבות ביטחונית, מאז תחילת המלחמה בעזה, ב-7 באוקטובר. היעדר היציבות המדינית והביטחונית משפיע על היציבות הכלכלית, שבאה לידי ביטוי בירידה בפעילות המסחרית, ירידת ערך השקל וירידת מדדי הבורסה בתל אביב.
במהלך קרוב לשלוש שנים וחצי, בין 9 באפריל 2019 לתחילת נובמבר 2022, התקיימו חמישה סבבי בחירות לכנסת. ראש הליכוד, בנימין נתניהו, לא הצליח, לאחר ארבעה סבבי בחירות, להקים ממשלות יציבות שתקופת כהונתן תימשך לתקופה הקבועה בחוק כתוצאה מסירוב המפלגות להצטרף לקואליציה שלו ולכן נערכו עד מהרה בחירות חדשות.
מפלגות מתנגדות לנתניהו, הצליחה להרכיב ממשלה, מ-13 ביוני 2021 ועד 29 בדצמבר 2022, בראשות לסירוגין נפתלי בנט ויאיר לפיד. כהונתה של ממשלה זו נמשכה שנה וחצי, ובתקופה האחרונה של כהונתה כיהנה כממשלה זמנית בשל הקדמת הבחירות שהתקיימו בתחילת נובמבר 2022.
ממשלת ישראל הכי קיצונית
ב-29 בדצמבר 2022 חזר נתניהו למלא את תפקיד ראש הממשלה בראש קואליציה שנתמכה על ידי 64 חברי כנסת, שכללה את מפלגת הליכוד, שתי המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, ושתי המפלגות הגזעניות. מפלגות ימין, "הציונות הדתית", בראשות בצלאל סמוטריץ', עוצמה יהודית, איתמר בן גביר.
נתניהו נאלץ להקים את הממשלה הקיצונית ביותר בתולדות ישראל, למרות ידיעתו על בעיותיה, בעקבות החרם על ידי מפלגות "הקואליציה לשינוי" שסירבו להצטרף לממשלה בראשותו. החרם הזה, למעט מפלגת כחול לבן בראשות בני גנץ, שהצטרפה לתקופה קצרה יחסית לממשלה בראשות נתניהו, נמשך מאז 2019.
החרם הזה גרם לעלייה של חשדות לעבירות שחיתות נגד נתניהו, ולאחר מכן הגשת כתב אישום נגד נתניהו בתחילת 2020, שכלל שלושה תיקי שחיתות שכללו אישומים בשוחד, הפרת אמונים ומרמה. משפטו של נתניהו עדיין מתנהל, וסביר להניח שאם יורשע הוא צפוי לעונש מאסר.
לאחר הקמת הממשלה החרימו הממשל האמריקני ומדינות המערב את השרים הקיצוניים סמוטריץ' ובן גביר, ומדינות אלו הודיעו על סירובן לשתף עמן ועם השרים ממפלגותיהן. כמו כן, כל פקיד בממשל האמריקני וב- ממשלת צרפת סירבה לקבל או להיפגש עם סמוטריץ' במהלך ביקורו בוושינגטון ובפריז. נתניהו גם ספג ביקורת פומבית מצד נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, שגרמה למשבר ביחסים ביניהם.
זה לא הרתיע את נתניהו מלמנות את שר האוצר סמוטריץ' לתפקיד שר במשרד הביטחון, האחראי על מתנחלים ופעילות ההתנחלויות בגדה המערבית הכבושה. כשר האוצר העביר סמוטריץ' תקציבי עתק להתנחלויות, כולל תקציבים למשרד ההתיישבות, שבראשו עומדת חברת מפלגתו אורית סטרוק.
"רפורמה שיפוטית"... פילוג פוליטי ושסע חברתי חסר תקדים
מתחילת השנה הנוכחית נקטה הממשלה הנוכחית להצגת תוכנית "רפורמה שיפוטית". את התוכנית הזו הובילו שר המשפטים, יריב לוין מהליכוד, ויו"ר ועדת חוק וחוקה בכנסת, שמחה רוטמן ממפלגת "הציונות הדתית". התוכנית נתקלה במחאות נרחבות וחסרות תקדים, לאחר שהתברר כי מטרת התוכנית היא להחליש את מערכת המשפט ובעיקר את בית המשפט העליון.
אף ש"רפורמה שיפוטית" התבססה על קריאות שהועלו בעבר בישראל בדבר ההכרח בביצוע רפורמות במערכת המשפט, מתנגדי התוכנית האשימו את הממשלה כי תוכניתה שואפת לשנות את מערכת המשפט, להפילה ולשנות את ההרכב של שופטים בביהמ"ש העליון, כדי שיהיו יותר שופטים ימניים ביניהם. התוכנית נועדה להציל את נתניהו מהכלא.
הממשלה, בתמיכת רוב חבריה בכנסת, חוקקה את החוק באמתלת סבירות, המבטלת למעשה את האפשרות שבית המשפט העליון יקבע כי החלטה שהתקבלה על ידי הממשלה או העומד בראשה אינה סבירה מבחינה משפטית. בית המשפט ביטל את החלטת נתניהו למנות את ראש מפלגת ש"ס, אריה דרעי, לשר לאחר שהורשע בשנה שעברה בהעלמת דוחות על מס הכנסה, והתפטרותו מהכנסת כדי שלא ייגזר עליו עונש מאסר. אין לו סטיגמה. הממשלה ביקשה לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים.
התוכנית השיפוטית גרמה למתיחות קשה בין הממשלה, בעיקר השר לוין, ובין היועצת השיפוטית לממשלה, גלי בהרב מירה, לבין גורמים בלשכתה, בעקבות התנגדותה לתוכנית. למרות שמשימתה של הקנצלרית היא למנוע מהממשלה קבלת החלטות בלתי חוקיות, היא נאלצה לוותר על ייצוג הממשלה, ולוין בפרט, בפני בית המשפט העליון, ואפשרה לנתניהו ולוין להיות מיוצגים על ידי עורכי דין פרטיים בתיקים הקשורים חקיקת חוקים בלתי חוקתיים.
החלוקה הפוליטית בעקבות התוכנית השיפוטית והמחאות המסיביות שבאו בעקבותיה באו לידי ביטוי בהבלטה והרחבת השסעים הפנימיים בחברה הישראלית, בין אם בין ליברלים לשמרנים, בין חילונים לחרדים או דתיים, ובין אם בין ספרדים לאשכנזים ואחרים. דיווחים בעיתונות הישראלית תיארו את השסעים הפנימיים הללו כתוצאה מהתוכנית השיפוטית כ"כישלון 2023", בהתייחס ל"כישלון 1973", שהוא הכישלון המודיעיני הישראלי ערב מלחמת אוקטובר 1973.
קציני מילואים וחיילים, במיוחד טייסים צבאיים, השתתפו במחאות הנרחבות נגד תוכנית "הרפורמה השיפוטית", שחלקם הודיעו על הפסקת שירותם הצבאי במחאה. מחאות אלו הסלימו במרץ האחרון בעקבות החלטת נתניהו לפטר את שר הביטחון יואב גלנט, לאחר שהתריע על השפעת ההפגנות על צבא ישראל וביטחון ישראל.
אלא שנתניהו חזר בו מהחלטתו בשל הסלמה במחאות של אנשי מילואים והרחבת מספר סרבני השירות הצבאי, וכן בעקבות לחצים שהפעיל הממשל האמריקני. עם זאת, הממשלה המשיכה לקדם את תוכניתה, על רקע המתיחות בין הממשלה לצבא בשל השפעת התוכנית על סמכויותיה, ובמיוחד על יכולות חיל האוויר, שמפקדו הביע את חומרת המצב.
עם זאת, הסיבה העיקרית שהניעה את חברי המילואים להשתתף בהפגנות נגד "הרפורמה השיפוטית" היא שהחלשת בית המשפט העליון תקל על העמדה לדין של אנשי צבא ישראלים על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג ובמדינות המערב באשמת ביצוע פשעי מלחמה במהלך פעולות צבאיות אגרסיביות ברצועת עזה ובגדה המערבית.
גופים שיפוטיים במדינות המערב סבורים כי די בחקירות הצבא הישראלי על פשעי כוחותיו במהלך מלחמות, ובחינת בית המשפט העליון בעתירות הנוגעות לחקירות אלו, כדי לפטור אותן מהעמדה לדין במקרים רבים, למרות שבית המשפט בישראל לא פרסם החלטות נגד פשעי ישראל.
המלחמה על עזה
ההפגנות נגד "הרפורמה השיפוטית" נמשכו עד כמה ימים לפני מבצע "מבול אל-אקצא" שביצעו לוחמי חמאס ופלגים נוספים ב"עוטף עזה", ב-7 באוקטובר האחרון. פעולה זו הובילה להרג של כ-1,200 ישראלים, ולכידתם של כ-240 נוספים שהועברו לרצועת עזה. עוד באותו יום הכריזה ישראל מלחמה על רצועת עזה, שנמשכת.
מבצע "מבול אל-אקצא" היה הלם גדול בישראל. מדובר היה בתקיפה מזוינת מאסיבית ופתאומית, שבמהלכה פתחו לוחמי חמאס מתוך רצועת עזה הנצורה לדרום ישראל. מתקפה מסיבית זו הגיעה חמישים שנה לאחר המתקפה הפתאומית של מצרים וסוריה, ב-6 באוקטובר 1973.
הפיגוע של חמאס הגיע ביום האחרון של חג הסוכות היהודי ובשבת בבוקר, ונראה היה שהישראלים נרדמים. מדובר בעצם בשינה ביטחונית ישראלית שלא ציפה לפיגוע. גורמי ביטחון, בעיקר אגף המודיעין הצבאי ("אמן") הואשמו בכשל ביטחוני חמור, וראשו, אהרון חליוה, הודיע ??כי הוא לוקח אחריות על המחדל.
גם רמטכ"ל צבא ישראל, הרצי הלוי, לקח אחריות על הכישלון. גנץ נשא באחריות כזו משום שכיהן בתפקיד שר הביטחון בממשלה הקודמת. כך גם לפיד, בתפקידו כראש הממשלה הקודמת. אלא שנתניהו עדיין מסרב להודיע ??על אחריותו למרות שהוא ראש ממשלה מתחילת השנה הנוכחית, ועומד בראש הממשלה יותר מעשור שלם, כלומר מ-2009.
עם זאת, מתנגדיו של נתניהו מאשימים אותו באחריות העיקרית לכישלון. המתנגדים אומרים כי נתניהו, מאז חזרתו לראשות הממשלה ב-2009, ביקש "לחזק" את כוחו של חמאס באמצעות המדיניות בה נקט של ביסוס החלוקה בין הגדה המערבית לרצועת עזה והימנעות מהתהליך המדיני מול הרשות הפלסטינית.
האופוזיציה האשימה גם את נתניהו ב"תמיכה" כלכלית בחמאס בכך שהסכים להעניק סיוע כספי קטארי לתושבי רצועת עזה, וכי הוא הסכים לכניסת עובדים מרצועת עזה לעבודה בישראל, גם אם מספרם לא עולה על 20,000.
ממשלת נתניהו הודיעה תחילה כי מטרות המלחמה בעזה הן חיסול שלטון תנועת חמאס ויכולותיה הצבאיות. יותר מעשרה ימים לאחר מכן, היא הכריזה על יעד שני, שהיה להחזיר את העצורים הישראלים לרצועת עזה. אחר כך היא הכריזה על מטרה שלישית, שנועדה להבטיח שהתקפת "מבול אל-אקצא" לא תחזור על עצמה. הצבא הישראלי זימן, באופן חסר תקדים מאז מלחמת 1973, כ-350,000 קציני מילואים וחיילים.
המלחמה על עזה החלה בהפצצה אווירית אינטנסיבית ביותר וחסרת תקדים, שהובילה למותם של מספר עצום של אנוסים, רובם ילדים ונשים. ב-27 באוקטובר החל הצבא הישראלי בפלישה קרקעית מסיבית לרצועת עזה. הצבא הישראלי קרא לתושבי צפון רצועת עזה לעבור לדרום רצועת עזה, דבר שהחריף את האסון ההומניטרי במקום, המיוצג במחסור חמור במזון, מים לשתייה ותרופות, והרס בתי חולים, והוביל למוות הנוכחי. המספר עולה ליותר מ-21,000 חללים ולמעלה מ-55,000 פצועים.
ביידן הכריז על תמיכה חסרת תקדים בישראל, וחזר על מטרות המלחמה של חיסול תנועת החמאס. בנוסף, ארה"ב העבירה לישראל כמויות אדירות של נשק, תחמושת וציוד צבאי, והביאה שתי נושאות מטוסים וספינות מלחמה במטרה להרתיע את איראן וחיזבאללה מהצטרפות למלחמה.
ממשל ביידן מציג חזון ל"יום שאחרי" המלחמה, הקובע את חזרת הרשות הפלסטינית ("תחדשה") לשלוט ברצועת עזה, כאשר מדינות ערב מעורבות בכך. אלא שנתניהו מסרב לדון בכך ברצינות וחוזר על הצהרות בדבר שמירת השליטה הביטחונית ברצועת עזה בידי ישראל לנצח.
האופוזיציה והאנליסטים הישראלים אומרים כי נתניהו מבקש להיכנס לעימות עם ממשל ביידן כדי לסכל את תוכניתו "למחרת". הפופולריות שלו בסקרים ירדה לשפל חסר תקדים. עם זאת, יו"ר האופוזיציה לפיד קורא לנתניהו להתפטר ולקיים בחירות לאור המלחמה.
הדרגים המדיניים והצבאיים בישראל מדברים על כך שהמלחמה בעזה תימשך חודשים ואולי שנים, עד להשגת מטרותיה, אך מומחים ואנליסטים צבאיים ישראלים מאשרים כי לא ניתן יהיה להשיג יעדים אלו, לרבות החזרת עצורים שנותרו ברצועת עזה לאחר שהחזירו חלק מהם בעסקת חילופי שבויים בסוף החודש שעבר.
בינתיים, הצבא הישראלי מתכונן למה שמכונה "השלב השלישי" של המלחמה. על פי התוכניות הצבאיות, שלב זה מצריך נסיגת כוחות ישראליים מלב רצועת עזה והיערכות מחדש לפאתיה, הקמת מחסום בתוך רצועת עזה למניעת התקרבות לגבול ופתיחת פלישות צבאיות מסיביות נגד חמאס. אתרים ומטרות ברצועת עזה. ממשל ביידן תומך בשלב זה וקורא לישראל להאיץ את המעבר אליו במקביל להגברת הסיוע ההומניטרי לאוכלוסייה.
חוסר יציבות כלכלית
ההוצאה של ישראל על המלחמה, שצפויה להגיע ל-200 מיליארד דולר, גרמה להשפעה משמעותית על הכלכלה הישראלית והתמ"ג התכווץ ב-10% ברבעון האחרון של השנה, מה שאומר שהגירעון הפיסקאלי בתקציב המדינה יגדל. ליותר מ-5%, וכך גם האינפלציה. זאת לאור הפסקת העבודה של חברות עקב היעדר אנשי מילואים.
זאת בנוסף למשבר הכלכלי שליווה את תוכנית "הרפורמה השיפוטית" והירידה בהשקעות זרות, בעיקר במגזר ההייטק. הדירוגים של סוכנויות דירוג האשראי הפכו לשליליים, למרות שהמשק הישראלי נחשב חזק. עם זאת, בהערכת כלכלת מדינה, דירוג האשראי וההשקעות תלויים ביציבות הפוליטית והכלכלית שלה ובחוזקה של מערכת המשפט שלה.
זה ישפיע על חלקים פגיעים בחברה הישראלית. לאור המלחמה בעזה ירדה הכנסתם של 19.7% מהציבור, ו-45.5% חוששים מהידרדרות למצוקה כלכלית עקב המלחמה. ואילו 100% מארגוני הצדקה התומכים בעניים לא קיבלו סיוע מממשלת ישראל מאז פרוץ המלחמה, למרות המספר ההולך וגדל של האנשים הפונים אליה כדי לקבל סיוע.
ברור מהצהרותיהם של גורמים מדיניים וצבאיים ישראלים, כמו גם של הנהגת האופוזיציה, לרבות גנץ, למרות הצטרפותו לממשלה לאחר המלחמה, כי בכוונת ישראל להמשיך במלחמה לאורך זמן, מבלי לשלול את המלחמה. לא יהיה מוגבל לרצועת עזה, אלא עשוי להתרחב לאזורים אחרים, במיוחד לבנון.
לא ברור איך ישראל תחזיק מעמד אם המלחמה תתרחב למלחמה אזורית, שכן ההערכות בישראל מצביעות על כך שחיזבאללה יצטרף אליה בגדול, ואולי גם איראן והמיליציות הנאמנות לה בסוריה, תימן ועיראק. הם גם מצפים בישראל שבמצב זה עלולה לפרוץ אינתיפאדה נרחבת בגדה המערבית.
ישראל לא השיגה שום הישג במלחמות ישראל הקודמות בעזה, ובמלחמה הנוכחית היא עדיין לא השיגה אף אחת מיעדיה. הדבר היחיד ש"השיג" היה ההרס המסיבי וההרג הנורא של אזרחים פלסטינים. אולם במלחמה זו התברר כי ישראל עדיין מתכננת נכבה שנייה, ודורשת את עקירת אוכלוסיית רצועת עזה ממנה, בשיתוף מדינות ערב.
