טילי נגד שריון של חמאס ממתינים למרכבה
עד לשלב זה של המלחמה, צבא הישות הציונית לא היה מסוגל לנקוט אסטרטגיה ספציפית לגבי תחילת המתקפה הקרקעית וההתנגשות עם חמאס, זאת, בנוסף לחשיפת הבלבול בקבלת ההחלטות האסטרטגית של ישות זו, גם מציג את היכולות של כלי הנשק נגד השריון של כוחות ההתנגדות.
סוכנות הידיעות הבינלאומית טסנים דיווחה, תשעה עשר ימים לאחר פרוץ מלחמת "מבול אל-אקצא", הגיעה המלחמה הזו לשלב שבו, לדברי גורמים ישראלים, כולם חיכו להחלטת הישות הציונית לפתוח במתקפה קרקעית על רצועת עזה.
למרות הצהרות הצבא והשלטון הציוני באשר להחלטתם לפתוח במתקפה קרקעית על עזה, ההתפתחויות בשדה הקרב מלמדות על משהו אחר, וחושפות שראשי הישות הציונית טרם הגיעו להחלטה סופית בעניין זה, וכן אין ספק שעניין זה נובע בעיקר מהערכות הישראלים, לגבי עוצמת ההתנגדות בקרב קרקע.
למרות שלישות הציונית יש יכולות אוויריות וימיות, במלחמות כמו "מבול אל-אקצא", המלחמה הקרקעית היא שקובעת את גורל המלחמה, והצד שיוכל להילחם בשטח בצורה הטובה ביותר תהיה על העליונה.
הניסיון מלמד שברוב המלחמות שבהן הצד החזק לא ניצח, הצד החלש גבר במלחמה הקרקעית וקרא תיגר על יכולות האויב בתחום זה, כפי שקרה במלחמת 33 הימים בין המוג'אהדין של חיזבאללה לצבא הישות הציונית, וישראל, למרות עליונותה הטכנולוגית, לא הצליחה מי יצר את השוויון המיוחל במלחמה זו.
בתחום הלחימה הקרקעית, עיקר כוחו של צבא ההגנה נשען על ציוד הגנה קרקעי, בעיקר טילים מונחים נגד שריון. המלחמה בין כוחות סומליים לכוחות אמריקאים במהלך 1993, המלחמה בין מוג'הידין של חיזבאללה באזור בינת ג'בייל ב-2006 והשמדת טנקי המרכבה הישראלים הם דוגמאות לשימוש שעשו הכוחות המגינים בטילים נגד שריון, שהובילו לתבוסה. של הכוחות התוקפים למרות עליונותם בציוד.
בנוסף, הניסיון מלמד שהזמן הוא גורם חשוב ומכריע מאוד במלחמה קרקעית, וכי התשה של מלחמה מהווה נטל כלכלי ופסיכולוגי רב על צבאות מצוידים כמו הצבא הציוני, שאינו ערוך מיסודו למלחמת התשה. ובעל אופי פוגעני. השימוש בציוד לוחמה קרקעי נותן לכוחות ההגנה אפשרות להפיק את המרב מגורם הזמן, כמו כן, הקמת צוותים קטנים ועצמאיים המצוידים בטילים מונחים ונוגדי שריון יכולים להוות גורם רציני לחוסר הביטחון של כוחות האויב. , במיוחד בלוחמה עירונית.
מהמקרים שהוזכרו לעיל ניתן להסיק כי לנשק מונחה נגד שריון, שיש להם גורמים חשובים כמו ניידות, כוח הרס מתאים ויכולת לכוון מטרות קבועות ונעות, תפקיד מכריע בקרבות קרקע.
על בסיס זה ניתן להסיק שאם הצבא הציוני יחליט לנהל מלחמה קרקעית ברצועת עזה, הוא יעמוד בפני אתגר רציני מהטילים המונחים נגד שריון של המוג'אהדין של חמאס, אם כי זה בהחלט יהיה אחד מהתרחישים עבור מוג'אהדין ההתנגדות להתעמת עם התוקפנות הקרקעית של הצבא הישראלי, זה יהווה סכנה רצינית, במיוחד בציוד המשוריין של ישות זו.
עד לשלב זה של המלחמה, הצבא הציוני לא היה מסוגל לנקוט אסטרטגיה ספציפית לגבי תחילת המלחמה הקרקעית נגד חמאס, וזה, בנוסף לחשיפת הבלבול בהחלטות האסטרטגיות של גורם זה, גם מלמד כי ההתנגדות הגיע לרמת יכולת, כזו שהשיגה פרק חדש במשוואת ההרתעה מול הישות הציונית.
