ישראל מרגלת אחרי אזרחיה
לפי תזכיר לתיקון חוק השב"כ, יוכל ארגון הביון החשאי לקבל ולאסוף מאגר מידע מכל סוג כמעט ש"דרוש לו לצורך מילוי תפקידיו", ולעשות בו כל שימוש שימצא לנכון.
הממשלה מקדמת תיקון משמעותי לחוק השב"כ, שיתן לארגון סמכויות נרחבות לקבל לרשותו מאגרי מידע בצורה גורפת וכן לבצע חיפוש סמוי במחשבים (בפועל, היתר לשימוש בתוכנות דוגמת פגסוס) ואף לשנות חומר מחשב. וזאת, באישור ראש הממשלה בלבד, ללא כל פיקוח של בתי המשפט ועם פיקוח סמלי בלבד של הכנסת.
בשבועות האחרונים, בחסות המלחמה, קדמה והטמיעה הממשלה כמה שינויים מהותיים בסדרי חקיקה שכרסמו משמעותית בהגנת הפרטיות של אזרחי ישראל. אלו כללו, החזרת חובת שמירת טביעות האצבע במאגר הביומטרי, מתן היתר לשב"כ ולצה"ל לקבל גישה למצלמות רשת פרטיות במרחב הציבורי ללא פיקוח הולם, והרחבת סמכויות מערך הסייבר והשב"כ כך שיוכלו לתת לעסקים מסוימים הוראות פעולה מחייבות במקרה של מתקפת סייבר או חשש למתקפה שכזו. אבל התיקונים שמקודמים בימים אלו לחוק השב"כ מגמדים את כל המהלכים הקודמים ומייצגים את הפגיעה האפשרית הגדולה ביותר בהגנות הפרטיות של אזרחי ישראל מזה שנים.
לפי תזכיר לתיקון חוק השב"כ, שפרסם אתמול בערב משרד ראש הממשלה, יוכל ארגון הביון החשאי לקבל ולאסוף מאגר מידע מכל סוג כמעט ש"דרוש לו לצורך מילוי תפקידיו", ולעשות בו כל שימוש שימצא לנכון כל עוד הדבר דרוש למילוי תפקידו. הסמכות לאשר את קבלת מאגר המידע נמצאת בידי ראש הממשלה בלבד, שנדרש רק לקבלת חוות דעת מהיועץ המשפטי לממשלה לפני מתן האישור. הסייגים היחידים שמוטלים על ראש הממשלה הם לשקול את "מידת הפגיעה בפרטיות", אולם החוק לא מפרט את אמות המידה שלפיהן יש להפעיל שיקול זה. בנוסף, במקרה של "צורך דחוף" יוכל ראש השב"כ לקבל את מאגר המידע גם ללא התר של ראש הממשלה, אך יהיה עליו להודיע לו וליועמ"ש על כך בדיעבד.
הפיקוח על השימוש בסמכות זו רופף מאוד, ואינו כולל בשום שלב פיקוח של מערכת המשפט. תחת, זאת, נדרש השב"כ לדווח אחת לשלושה חודשים לראש הממשלה וליועמ"ש ופעם בשנה לוועדת הכנסת לענייני השירות (שכל דיוניה חשאיים) על המאגרים שהתקבלו ונאספו, כולל המידע שנמצא בכל מאגר, השימוש שנעשה בו והתועלת שהופקה משימוש זה.
בנוסף, תזכיר החוק גם מתיר לשב"כ להעביר את מאגרי המידע שאסף לידי גורמים אחרים, אם הדבר דרוש לשם מילוי תפקידיו, לפי שיקולו של ראש הארגון בלבד.
סמכות משמעותית נוספת שמבקש תזכיר החוק להקנות לשב"כ היא לבצע חיפוש סמוי "במחשב ובחומר מחשב למטרות מודיעין" (כיום מוקנת לשב"כ סמכות לחיפוש ב"כלי רכב ובחצרים" בלבד).
לפי התזכיר, השב"כ יוסמך "לבצע חדירה לחומר מחשב" שלא בנוכחות או בידיעת בעליו, אם שוכנע שיש שם "מידע חיוני" למילוי תפקידיו. בדומה לסמכות מאגרי המידע, גם סמכות זו מופעלת באישור ראש הממשלה בלבד (הפעם, אף ללא חוות דעת של היועמ"ש), ושוב במקרה "חיוני שאינו סובל דיחוי" יכול ראש השב"כ להפעיל את הסמכות גם ללא אישור ראש הממשלה. סמכות זו היא למעשה התר חוקי לשב"כ לעשות, בין השאר, שימוש בתוכנות ריגול דוגמת פגסוס, שהן כמעט הדרך היחידה לחדור למחשב ללא ידיעת בעליו.
גם כאן אין שום פיקוח, לפני או בדיעבד, של בתי המשפט והשב"כ נדרש רק לדווח ליועמ"ש אחת ל-30 יום ולוועדת השירות אחת לשנה. החוק מחריג מסמכות זו עורכי דין, רופאים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים ואנשי דת, שבמקרה שלהם בלבד יידרש השב"כ לאישור בית המשפט.
