מבול אל-אקצא הוא התוצאה המעשית של האסטרטגיה של השהיד הגנרל סולימאני
הפרויקט של חג' קאסם סולימאני לתמיכה בהתנגדות לא התמצה בחימושה ובאספקתה של ציוד ותחמושת בלבד, אלא רוב מה שעבד עליו מנהיג השהידים היה חיזוק ציר ההתנגדות, חיזוק תפקידו האזורי והעצמתו ביכולתו לקבל החלטות בזמן ובזמן המתאימים, וזה מה שראינו בבירור בקרב מבול אל-אקצא.
תפקידו של השהיד חאג' קאסם סולימאני בפלסטין וצמיחתן של תנועות ההתנגדות הפלסטיניות היה כה ברור וחשוב עד שאיסמעיל הנייה, מנהיג תנועת חמאס, סיים את נאומו בטקס התפילה לגופת השהיד הזה בטהרן, במילים אלה: "שהיד של קֻדְס, שהיד של קֻדְס, שהיד של קֻדְס."
לגבי תפקידו של האלוף סולימאני והסיוע המיוחד שלו לפלסטינים, אומר האייתוללה חמינאי: "התוכנית של האמריקאים בנוגע לפלסטין הייתה לשכוח את הנושא הפלסטיני; שמירה על הפלסטינים במדינה חלשה כדי שלא יעזו להילחם. האיש הזה [גנרל סולימאני] מילא את ידי הפלסטינים; הוא עשה משהו ששטח קטן כמו רצועת עזה עמד מול הישות הציונית על כל טענותיה, הוא הפך את כל המשוואות על ראשם וגרם להם להיות כל כך מתוסכלים שהם יאמרו תוך 48 שעות, אדוני, בואו נתקשר הפסקת אש. זה מה שחאג' קאסם סולימאני עשה. הוא מילא את ידיהם. הוא גרם להם לעמוד, להיות מסוגלים להתנגד, וזה מה שאחינו הפלסטינים אישרו לי שוב ושוב, ואני כמובן ידעתי, אבל הם גם בא והעיד על כך לפנינו.
אך האם רק סיוע צבאי, אימונים ושליחת כלי נשק שונים במשך כמה עשורים הפכו את הקדוש סולימאני לשהיד של קֻדְס? התשובה לא תהיה חיובית. נושא זה חוזר לשלב קודם, ונטוע בעמדתו ובחזונו של השהיד, האלוף סולימאני.
האצלת החלטה ועצמאות עבודה
הגנרל סולימאני היה גאון צבאי מיוחד ועמדה אסטרטגית וצבאית. שליטתו בענייני צבא ורכישת הידע והמיומנות המדויקים והרגישים הללו באופן מעשי ולא רק תיאורטי הייתה תוצאה של נוכחותו האמיתית בשדה הקרב ונוכחותו המתמשכת. הגנרל סולימאני השתתף לפחות בשלוש חזיתות עיקריות: חזית מלחמת ההגנה הקדושה, החזית הנלחמת ברשעים חמושים, ולבסוף חזית המלחמה חוצת הגבולות והלחימה האזורית בעיראק ובסוריה.
אבל הדבר החשוב ביותר שייחד אותו לא היה כוחו הצבאי והבנתו את חזיתות הקרב, אלא האסטרטגיה המדויקת והאינטלקטואלית שלו בדרך לעימות והרחבת ציר ההתנגדות וגרעין המחשבה של ההתנגדות. אחד הרעיונות החשובים והאסטרטגיים של השהיד סולימאני, שיצר את המערכת האינטלקטואלית והאישית של שהיד הגדול הזה, היה ההשקפה האסטרטגית הכוללת של העולם האסלאמי וציר ההתנגדות. לזה אנו עדים היום בהפצת זרמים, שבטים, עמדות ורעיונות בקרב תנועות ההתנגדות והפלגים הצבאיים שלהן. זו המחשבה שנקשרה בהבנה הנכונה של עמדת פלסטין וסוגיית מסגד אל-אקצא.
יש אנשים ונקודות מבט הרואים או מפרשים את היחסים בין איראן לתנועות ההתנגדות בלבנון, סוריה, עיראק, תימן ופלסטין כסוכנים של הרפובליקה האסלאמית של איראן בהחלטה, יישום, האסטרטגיה והמהלך. אך כאשר אנו מסתכלים על תפקודו ופעילותו של השהיד סולימאני בארבעת העשורים האחרונים, אנו מבינים שהוא הותיר את עצמאות הפעולה וקבלת ההחלטות לתנועות אלו בכל מיומנות ואמונה מדויקת.
האפוס של מבול אל-אקצא הוא התוצאה החשובה ביותר של האסטרטגיה של השהיד סולימאני
מבול אל-אקצא יכול להיחשב כשלב הבגרות הסופית של ציר ההתנגדות בתכנון, החלטה, הבנה ואסטרטגיה מבצעית בשטח. תהליך שבוצע בצורה נכונה ובהתאם להחלטה הפלסטינית. כל ציר ההתנגדות עשוי להיות מעורב בתכנון, בהכשרה ובנושאים מסוג זה, אך ההחלטה לגבי נחיצות ועיתוי התהליך הזה היא כולה בידי ההתנגדות הפלסטינית.
מבול אל-אקצא הוא דוגמה לאסטרטגיה הגדולה של חאג' קאסם במסירת ההחלטה והעצמאות של גרעין ההתנגדות, שהראתה את תוצאתה בבשלות אינטלקטואלית וקבלת החלטות עבור ההתנגדות בעזה.
מאז ומתמיד היו חילוקי דעות, או אפילו פער אנליטי, בין זרמי ההתנגדות בנושאים אזוריים שונים. אבל האלוף סולימאני ניהל את היחסים האלה במדיניות אידיאלית וחכמה.
רב אלוף סולימאני פיקח וניהל את היחסים של טהראן עם תנועות אחרות באותה רמה ובפרופורציה לצרכים ולאינטרסים האזוריים והלאומיים של השחקנים. לדוגמה, אנו יכולים לדבר על הופעת כוחות הגיוס העממיים בעיראק,
סוג הפעולה, המבנה והניהול של כוחות הגיוס העממי שונה לחלוטין מאנצאר אללה בתימן או מקבוצות התנגדות בסוריה ואפילו חיזבאללה בלבנון. כוחות הגיוס העממי הוקמו והוקמו בהתאמה מלאה לאינטרסים של עיראק, לסמכותה המיוחדת של מדינה זו, לתרבות העם ולשיקולים הלאומיים של עיראק.
מאפיין נוסף בחזונו המקיף והאסטרטגי של סרדאר סולימאני הוא אמונתו במקומם של האנשים בהתנגדות ובמשוואות משתנות בכל חלק של האזור. דוגמה ברורה לתפיסה זו ניתן למצוא בדבריו של סרדאר סולימאני: "תשעים ותשעה אחוזים מתושבי פלסטין הם סונים". מה אנחנו רוצים מפלסטין היום? האם אנחנו מחפשים אינטרסים שיעים? לא, אגב, אם מישהו רוצה להפיץ את השיעה בפלסטין, אנחנו לא נעבוד איתו. אני לא עובד איתו בעצמי."
גם בהקשר זה אומר חאלד אלקדומי, ראש לשכת תנועת חמאס בטהרן, על תפיסתו של הגנרל סולימאני: "בפגישתנו האחרונה עם משלחת חמאס עמו בבית מנהיג המהפכה, הוא העלה כמה נקודת המבט שלו הייתה להגדיר תפקיד לכל קבוצה ברמה האזורית". בחזית ההתנגדות, כך שההתנגדות היא לא רק בפלסטין, אלא ההתנגדות היא ברמה האזורית, ובכך חובת כולם להתעמת עם הישראלים מתברר. זה, כמובן, היה מאוד מסוכן לישראל, וכמובן שתהיה לזה השפעה גדולה על הסוגיה הפלסטינית, כאשר היא תקבע מה חובתך, כאיראן, מהי חובתה של לבנון, מהי חובתה של ירדן, ומהי חובת האיסלאמיסטים.
הכנות של חאג' קאסם בעבודתו הפכה אותו למורה
השהיד קאסם סולימאני, לפי סייד חסן נסראללה, לא היה אדם אלא בית ספר. בית ספר המבוסס על איסלאם וכנות. על מנת להבין בית ספר זה ולהמשיך בדרך זו יש צורך בהבנה מפורטת, מלאה ומקיפה שלו.
כפי שאמר מנהיג המהפכה על בית ספר זה בתפילת יום שישי בשנת 2019: "בכל מקום שיש כנות, הקב"ה מברך את כנות עבדיו הנאמנים, מברך את העבודה, והיא צומחת ומתפתחת, והמלאכה הושלמה כך שהיא ההשפעה מגיעה לכולם, וברכותיה נשארות בקרב האנשים. זה נובע מכנות. כתוצאה מכך הכנות היא האהבה והנאמנות של העם, הדמעות והאנחות של האנשים, נוכחות העם, חידוש העם ורוח מהפכנית של העם.
אבל אם ברצוננו להעריך את האירועים הללו, להעריך אותם ולדעת את גודלם וערכם של האירועים הללו; זה יושג אם לא נסתכל על השהיד חאג' קאסם סולימאני והשהיד אבו מהדי כאנשים; אלא נתבונן בהם בעיניים של בית ספר אחד ומודל חינוכי אחד, ואז יתברר לנו החשיבות והערך של הנושא הזה”.
