דאגה מהפגנות אנטי-ציוניות בסעודיה, במצרים ובירדן
התקוממויות הסטודנטים בארה''ב ובאומות מערביות אחרות הן אזהרה למשטרים ערביים והדאיגו אותם מהתפשטות ההפגנות הללו. הופעתו של משבר כזה במדינות ערב עלולה להוביל לערעור היציבות הפנימית שלהן.
לפי אתר סוכנות הידיעות טסנים בערבית, כלי תקשורת אזוריים פרסמו בימים האחרונים דוחות רבים על הסלמה במצב הביטחוני-מדיני במדינות ערב, כולל מצרים, סעודיה וירדן, הקשורה להתפתחויות בפלסטין. בהקשר זה דיווח בלומברג כי סעודיה עצרה מספר מבקרי המלחמה בעזה.
כלי התקשורת הזה ציין כי גל המעצרים הזה גרם לדאגתם של פעילי זכויות האדם, והדגיש כי אחד המנהלים המעורבים בפרויקטים הכלכליים המכונים 2030 הוא גם בין העצורים. בדו"ח זה הדגיש בלומברג שהדאגה מפעילים פרו-פלסטיניים אינה מוגבלת רק לסעודיה.
בהקשר זה, גם אתר החדשות "מידל איסט איי" דיווח כי הרשויות המצריות עצרו לפחות 120 אזרחים באשמת הזדהות עם פלסטין מאז תחילת המלחמה בעזה. במהלך השנים האחרונות ספגה קהיר ביקורות ציבוריות על כך שהיא תומכת במשטר הציוני במצור על עזה, וזאת על אף שתושבי עזה הם הקרובים ביותר לאזרחים מצריים מבחינה תרבותית ואף דיאלקטית.
בנוסף, העתון "אל-ערב" התייחס בדו''ח לחשש מפעילויות חברתיות ופוליטיות לתמיכה בפלסטין, וטען כי חיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני בתחום התמודדות עם אנשי האחים המוסלמים בכווית היה בין הנושאים בשיחה בין נשיא מצרים "עבד אל-פתאח א-סיסי" לבין אמיר כווית "שייח משעל" בביקורו האחרון בקהיר. לתנועת "האחים המוסלמים" בכווית היו תמיד יחסים קרובים עם הפלסטינים, ומאז 7 באוקטובר נערכו בכווית הפגנות תמיכה רבות בפלסטין, אך התהליך הזה נעצר משמעותית בחודשיים האחרונים.
גם העתון "אל-קודס אל-ערבי" הזכיר את החשש מפעילותם של אזרחי ירדן נגד המשטר הציוני, במיוחד הפגנות מתמשכות מול שגרירות המשטר הזה בעמאן, והדיגש כי נוצר חשש כבד לגבי חזרה של גל המחאה החדש בעולם הערבי כתוצאה מהמשך המלחמה בעזה. גישה זו גרמה למערכת המודיעין הירדנית להיות רגישה יותר לאחים המוסלמים, ולהיות מודאגת מברית בין תנועה זו ל"היראק אל-שעבי". החשש הזה התעצם כאשר "אבו עוביידה" שיבח בהודעתו האחרונה לרגל היום ה-200 למלחמה בעזה את הפגנות העם מול השגרירות הישראלית בירדן ודרש להמשיך בהן.
הערכות אלו הן בעוד הניסיון ההיסטורי מוכיח גם הוא את רגישות ציבורית במדינות ערב להתפתחויות בפלסטין, ולאחר התבוסה הצבאית ב-1968, רוב מדינות ערב היו עדות לשינויים פוליטיים וחוסר יציבות עמוקה בדומה לשינויים בשנות ה-70. באותה התקופה בהיסטוריה, תבוסת הערבים במלחמת ששת הימים ב-1967 נגד המשטר הציוני הובילה להופעת כוחות ימין וכוחות לאומניים, שצילם נותר על האזור הערבי במשך כמה עשורים.
בנוסף, התקוממויות הסטודנטים בארה''ב ובאומות מערביות אחרות הן אזהרה למשטרים ערביים והדאיגו אותם מהתפשטות ההפגנות הללו. כמו הפגנות הסטודנטים נגד מלחמת וייטנאם בארה''ב בשנות ה-60 שהתפשטו בהדרגה למערב גרמניה, לצרפת ולמדינות אחרות בעולם. הופעתו של משבר כזה במדינות ערב, שבהן צפויים שינויים עקב בעיות פוליטיות וכלכליות בשנים האחרונות, עלולה להוביל לערעור היציבות הפנימית שלהן.
מדינות ערב הנ''ל מודאגות מכיוון שהנושא הפלסטיני יכול להצטלב עם חלוקות פנימיות הנגרמות על ידי מודרניזציה חברתית, בעיות כלכליות או אוכלוסיה גבוהה במדינות אלו. לסיכום, נראה שהמעצרים וההסלמה במצב הביטחוני בחלק ממדינות ערב במפרץ הפרסי ובצפון אפריקה נובעים מכך, אבל אם יימשך רצח בתושבי עזה בידי הציונים, זה יכול להיות הקדמה ל"פיצוץ" חברתי מחודש בעולם הערבי.
