דילמת השחרור והכלכלה
ועדת העורכים של טסנים
מאז 1948 נכפו על העם הפלסטיני תנאים כלכליים קשים מאוד, העם הפלסטיני עבר לפתע ממצב כלכלי יציב בצורה מסוימת, למצב של "וואקום כלכלי", שכן העם הפלסטיני איבד את כל היכולות הכלכליות שלו. והפך מעם יצרני לעם פליט. אין לו די מיומו ומחכה לקיום, שאונר"א מספקת לו באוהלי פליטים.
מצב זה נמשך עשרים שנה ואחריו גל מקלט נוסף לאחר הכישלון, שהביא להידרדרות נוספת במצב הכלכלי, ללא ספק התכוון לנסיבות הקשות מאוד שנכפו על העם הפלסטיני, שגרמו לו לוותר על מטרתו. לעזוב את המולדת ולחפש מקומות אחרים למציאת דרך חיים בכבוד, לברוח מהתנאים השוללים את כבוד האדם, בהם חי לאורך כל תקופת המקלט, שעדיין נמשכת.
לאחר הכישלון ניסה האויב הציוני לשנות את האסטרטגיה שלו בהתמודדות עם העם הפלסטיני, לאחר שהאסטרטגיה הראשונה לא הצליחה להחזיק את העם הפלסטיני על אדמתו, למרות אמצעי הדיכוי הנוראיים שנכפו עליו, המצב הכלכלי ייצג. בפתיחת הדלתות לעבודה בתוך הישות עבור עשרות אלפי עובדים פלסטינים, בתקווה שהמצב הכלכלי הנוח ישכיח אותם לתבוע את זכויותיהם הלגיטימיות. עם מרד האבן ב-1987, גל של מצוקה ורדיפות נגד עמנו התחיל שוב.
המדיניות הכושלת של הכיבוש מאז 1948 זוהרת ע"י האויב פעם אחר פעם למרות ידיעתו המוקדמת על כישלונה, אך ככל הנראה אין לו אמצעים אחרים. לכן, המצור הוטל על עזה לפני כ-15 שנה, ושיטה זו. לא הצליח למרות אכזריותו לכפות על העם הפלסטיני בוויתור על הפשרה שלו, הוא הציע שוב פתרונות כלכליים, וביקש הפסקת אש ממושכת, בתקווה שישיג את מה שלא הצליח להשיג מאז תחילת המלחמה. כיבוש.
הנהגת המו מודעת היטב לכך שהכיבוש לא הצליח להכניע את העם הפלסטיני ומודעת גם לכך שהיא לפחות מנסה "לאלף" את המו. ולפתות אותו עם כמה "יתרונות כלכליים" כתמריץ לקבל את הכיבוש. הצעות. לפיכך, התגובה הגיעה מחבר הלשכה המדינית של התנועה. ח"ס ד"ר חליל אל-חיה מסר כי כל הפסקת אש ממושכת עם הכיבוש אינה עומדת על הפרק לדיון, והפוגה ארוכה יכולה להתרחש רק עם הסכם מקיף. הסכם מדיני, לאחר שהעם הפלסטיני יקבל חלק מזכויותיו במדינה והחזרת הפליטים, כמו גם סירוב מוחלט לקשור את "הטבות" אלו כלכליות", או שיקום עזה עם תיקים אחרים.
האמור לעיל מבהיר לנו שהכיבוש הוא הפוך מפיתוח וכלכלה, ולא ניתן להעלות על הדעת מצב כלכלי יציב או טוב לעם עמיד תחת כיבוש חיים, אלא הוא עבר תנאים דומים לתנאים. שבני עמנו חיו לאורך כל שנות הכיבוש. עם זאת, הבעיה נותרה במי שמנסים לשכנע את עמנו לקבל "הטבות כלכליות" תמורת זכויות לאומיות, וזה למרבה הצער מר שתייה - ראש הממשלה - הוכרז למולדת הפלסטינית. יותר כסף, לא עוד מולדת". בין אם המשפט הזה היה מכוון או פליטת לשון, הוא מסגיר את המושגים במוחו של האיש, שהוא מנסה להביא למציאות הפלסטינית.
במאמר זה איננו מנסים לשכנע את העם הפלסטיני להיות מרוצה מתנאי החיים הבלתי אנושיים שנכפו עליו, אלא אנו מוכיחים עובדות שחלקם מנסים לטשטש, לשאת בנטל פשעי הכיבוש שבני עמנו סובל. למשל מהאמרה "לולא שלטון ה-HS, הוא לא היה סובל". העם הפלסטיני משוחרר מהמצור". והאמרה הזו היא הצד השני של עמדת הכיבוש. "הסרת מצור בתמורה לנשק האימהות".
אם כל העמים שהיו נתונים לכיבוש יקבלו את מה שנכפה עליהם או התמקח על זכויותיהם, שלטון האפרטהייד עדיין היה קיים בדרום אפריקה, והכיבוש הצרפתי יישאר באלג'יריה, ואפילו ממשלת וישי הצרפתית שהתגבשה. מהכיבוש הנאצי יישאר.נרשם בצרפת, עד היום.
לכן, לא ניתן להעמיד את הנושא הגורלי של העם הפלסטיני בשחרור אדמתו בתמורה לכלכלה, וכל ניסיון לקשר את המציאות הכלכלית עם התאוששות או נסיגה לעבודה היומיומית הוא חטא שנוהגים כמה פוליטיקאים. עמדותיו הלאומיות וזכויותיו הלגיטימיות, ובו בזמן משחרר את העבודה התלויה ממגבלות המצב הכלכלי, והמשוואה הזו, למרות קשייה, ברת השגה, אך היא מחייבת איחוד מאמצים לאומיים, ולעצור את האבסורד. מצב של פעולות איבה שחווינו לאורך כל תקופת הפרידה.
